הארגון הבריאות הבינלאומי שם דגש על ההיבטים החברתיים, הרגשיים והפסיכולוגים המרכיבים את הטיפול באישה בלידה.
יש לאפשר לכל אישה לבחור את הטיפול הלידתי המתאים לה.
יש לאפשר שהיה משותפת של האם והתינוק לאחר הלידה.
יש לעודד הנקה בחדר- לידה.
יש לבחון הליכים רפואיים כמו : חוקן, גילוח, זירוז, פקיעת מי- שפיר, ניטור אלקטרוני, וחתך על פי הצורך ולא כהליך שיגרתי.
יש לאפשר נוכחות הבעל בלידות קיסריות ולעודד את האם להיניק לאחר ניתוח.
יש להימנע משימוש שגרתי במשככי כאבים ובסמי הרגעה במהלך הלידה.
יש לעודד את היולדת להתהלך בזמן הצירים ולאפשר לה לבחור את התנוחה המתאימה בלידה.
יש לדאוג לתנאים המבטיחים אינטימיות ופרטיות ליולדת במהלך הלידה.
לסיכום: "לידה אינה מחלה" ואין צורך לרתק אישה למיטה כדי לעקוב אחר מצב העובר או כדי לפקח על התקדמות הלידה.
קישור להרצאה שנערכה בשנת 1999 בפני מיילדות בסין -סקירה היסטורית של שיטות הכנה ללידה